נשים בישראל- מה הן רוצות 

במסגרת פרויקט ארצי- "מטביעות חותם", שיזמה STS המתמחה בהעצמה מעשית של נשים, לרגל יום האישה הבין- לאומי 2006, שאלנו 3,000 נשים מכל רחבי הארץ, מה הן רוצות.
מדובר בנשים, שהשתתפו בתוכניות העצמה ומנהיגות, ואשר רובן ככולן הביעו רצון בביצוע שינוי בחייהן.

3,000 הגרפיטיס, תוצרי הפרויקט, הוצגו בתערוכות בערים המרכזיות: אשדוד, ראשון לציון ונתניה. 200 גרפיטיס נבחרות הוצגו באתר "אסימון" בתערוכה וירטואלית ייחודית ברשת.


חודש אחרי, קראנו, הפנמנו והבנו:
נשים בישראל רוצות ליצור, הן המרחב האישי והן במרחב הציבורי, מציאות שונה מזו הקיימת. מציאותיות אלו, הינן תנאי הכרחי מבחינתן, לביצוע שינויים בחיים ובקריירה.


אז מה נשים (בישראל?) רוצות?
נשים רוצות שקט.
נשים רוצות שלווה.
שנים רוצות אהבה.
נשים רוצות להיות אימהות מוערכות.
נשים רוצות זוגיות מהנה.
נשים רוצות להצליח בקריירה.
נשים רוצות להיות מוערכות בעבודה.
נשים רוצות לקבל משכורות שוות.
נשים רוצות את שותפות הגברים בעול המשפחה.
נשים רוצות לממש את עצמן בלי מניפולציות.


מתוך 3,000 הגרפיטיס, אנחנו בהחלט יודעות, מה נשים (בישראל) לא (!!!) רוצות-

נשים לא רוצות לחוות אלימות מצד גברים!
נשים לא רוצות להיות משרתות!
נשים לא רוצות לקרוע את התחת ולקבל חצי משכורת!
נשים לא רוצות לעבוד גם בבית וגם בחוץ!
נשים לא רוצות שיבגדו בהן!
נשים לא רוצות אפליה!
נשים לא רוצות מלחמות!
נשים לא רוצות שישלטו בהן!
נשים לא רוצות שינהלו אותן!
נשים לא רוצות שיתנהגו אליהן כאל נחותות!
נשים לא רוצות להיות עבדים!
נשים לא רוצות את המציאות הקיימת!!!


מבין 3,000 האמירות בחרתי קומץ.
כל אמירה בעינינו חשובה, כל אמירה מיוחדת, אבל כמו בחיים, גם לצורך הכתבה, הייתי צריכה לבחור. לחתוך. לקבל החלטה. בחרתי את האמירות שזכו בפרסי הקהל, בחרתי בנוסף אמירות משמעותיות, על פי תפישתי, גם אם לא זכו בשום פרס.


מסקנת העל מ "מטביעות חותם" היא, שנשים תופשות את האישי- הפרטי כחשוב ביותר, כיסוד לכל שינוי:

לדעת נשים, העולם עומד על יסודות האהבה, החמלה, הקבלה וההכלה. או בעצם לא. כי עולמנו כיום, מנוהל על ידי גברים, רובו ככולו עומד על תשתיות שונות מאלו שציינו נשים: על המאבק, על הכוח, על המלחמות ועל ההתמודדויות. וזה בדיוק העולם, שנשים לא רוצות להיות בו, ומאד מעוניינות לשנות אותו.

רק אמירה אחת, זו של יפה כהן מנתניה, התייחסה לפוליטיקה. אמירה אחת מתוך 3,000 אמירות, ועובדה זו, אולי יותר מכל נתון אחר, מסבירה את הימצאות 17 חברות כנסת מתוך 120 בכנסת 2006.



אז מה רוצות נשים בנתניה?

יפה כהן רוצה- "שבעתיד הלא רחוק כשתסתיים ישיבה בכנסת, יהיה התור בשירותים של הנשים ולא אצל הגברים".
בכנסת הנוכחית יש רק 17 נשים מתוך 120 מושבים, ואף אחת מהן לא נושאת את דגל השוויון בראש מורם.


שרית גינזבורג אומרת- ש "גם אימא תרזה לא הצליחה לשלב בין בית לקריירה".
ולמרות זאת, רוב הנשים העובדות מחוץ לבית מנסות למלא את שני התפקידים, ומרגישות אשמות כשאינן מצליחות להיות סופרוומניות.


לואיזה עליזה אילוז כהן חושבת- ש "נשים משקיעות הרבה משאבים שלא תואמים את כישרונותיהן בכדי להידמות לגברים ובסוף זוכות במחצית ההערכה ובמחצית השכר...."
והמציאות בשטח מראה שקיימים פערים של עד 40% בין שכר הנשים לעומת שכרם של גברים, באותם תפקידים.

נאווה רונן מוסיפה ש "אם יש לך "אידיאה" בחייך?, היי אדון לאידיאה ולא העבד לאידיאה".
העולם קיים בכדי שישרת אותנו ולא להיפך. אם את חובבת ניקיון למשל, אל תהפכי לעבד שלה....


ומיכל צ. טוענת ש- "ביטחון... לא מה שחשבתן!, ביטחון לנשים בבית ובחוץ!".
רב מעשי האלימות בישראל כלפי שנים וילדים/ות מבוצעים על ידי בני הזוג בתוך המרחב הביתי. הסטטיסטיקה של משטרת ישראל לצערנו מוכיחה זאת.


אביבה נאה מצהירה- "אני לא שולטת ולא נשלטת, ולא ניתנת, לא לסירוס ולא למרות!".
נשים מעוניינות בשוויון, לא רוצות להחליף את שליטת הדברים בשליטת השנים.


ואסתר מישה מוסיפה- ש "רק דגים מתים נסחפים עם הזרם,.
במילים פשוטות, את יכולה וצריכה להוביל את עצמך ואת חיך ולא להיסחף, זאת זכותך וייחודך כל עוד רוח באפך.


שמחה אשכנזי מצהירה- "שלושה דברי בחיינו שלא ניתן להשיבם: זמן, מילה והזדמנות".
לשלושת הדברים הללו יש תאריך תפוגה. אנחנו נוטות לדחות דברים, להבטיח, שמחר נבצעם, מה שאנחנו לא יודעות, שברגע הבא יהיה מאוחר מידי.


רבקה טוענת- ש "נשים מתפקדות כמו ארבע- מקבלות חצי משכורת".
פערי השכר בין המינים נשארו כשהיו, למרות כניסת נשים לשוק העבודה. לא זו בלבד, אלא שבמקרים מסוימים, כאשר מסת נשים נכנסת לתחום עיסוק מסוים, אני חוזות ירידה משמעותית בגובה המשכורת הממוצעת, למשל בעיתונות.



ומה רוצות נשים מראשון לציון?

ד"ר פאולינה ויינגרטיין אומרת- "אישה לאישה לא זאב!".
המציאות בשטח מוכיחה, שיש נשים מפרגנות ויש כמובן, גם לא מעט נשים ביצ'יות. אבל, מכאן ועד להכללה גורפת, שנשים לא מפרגנות לנשים, ארוכה הדרך. את הביצ'יות צריך להוקיע ולהקיא מתוכנו, אבל, אסור להטיל קלון ולהכתים את כל הנשים, בגין אי- פרגון, בגלל כמה שנים "סרוחות", גם אם הן מצליחות....


דנה בצלאל מזכירה- "אישה לא צריכה לשתוק!!!".
רבע מליון נשים מוכות בישראל, עדיין זקוקות לשמוע, פעם אחר פעם מילים אלו. וגם אנחנו, שכנות של נשים מוכות, עובדות עם נשים מוכות, מספיק חשד קטן, שמתגנב ללב, בכדי שלא נשתוק, אלא נקום ונעשה מעשה. אם לא, אנו שותפות לפשע. פשע השתיקה.


אושרת לוי בטוחה- "א.י.ש.ה.- אומץ, יושר, שוויון= הצלחה מובטחת".
על פי מחקר שביצענו בשטח, מתברר שהתכונה השנייה בחשיבותה, בשינוי באמצע החיים, אחרי יוזמה (27%) לה זקוקה אישה, (לדעת 560 נשים בתחילת דרכן העסקית, שהשתתפו במחקר) היא אומץ (21%); אומץ לפרוץ תבניות חשיבה אישיות, אומץ לפרוץ מחסומים, אומץ לצאת חוצץ נגד סטריאוטיפים, אומץ להפסיק למלא באופן אוטומאטי, תפקידים מסורתיים בתא המשפחתי.



ומה רוצות נערות וסטודנטיות המכון הטכנולוגי בחולון?

שרי ארץ קדושה (נערה בת 16, עם חוכמת חיים של בת 66) מיידעת- ש "העולם הוא בית בובות, רק צריך ללמוד ל-ש-ח-ק. ומזכירה לכולנו- נשים, אל תשחקו בגברים, תשחקו בעולם כולו".
נערה בת 16, המשתתפת בפרויקט ייחודי להעצמת נערות לקראת לימודי מקצועות טכנולוגיים, מציגה עמדה שמושכת נשים להתמקד בעולם הרחב, ולא במין הגברי. העולם, לדעתה הוא הרבה יותר מגבר. נערה בת 16.


ירדן הדר יודעת לספר ש "חיוך הוא האיפור הכי יפה לפנים. וגם, שהעולם- במה, הא- נשים- שחקנים, אלוהים- הבימאית ורק המוות סוגר את המסך".


אנה מורוזוב בת 16 טוענת- ש "נשיות היא כמו הוריקן- עצומה ומרשימה, כובדת והורסת".
הכוח להיות או לא להיות, להיות מה שאנו בוחרות, על פי מורוזוב- בידינו.


ענבל מזרחי מגלה- "אני 'נשית' ו גברית' ביחד, אבל הכי אוהבת להיות- אני!".
כל הדיון על תכונות ומאפיינים "גבריים" מול מאפיינים "נשים" בטל בשישים, כאשר אישה מגיעה לנקודה, בה היא שלמה עם עצמה.


איריס צביאל מבקשת- "תעריכו את המין הנשי כחלק מהמין האנושי".


שירה גריאני בטוחה- "העובדה שגברים מרגישים חזקים יותר מנשים היא תוצאה של מניפולציות נשים".
רק אנחנו הנשים נותנות לגברים, את הכוח המדומה שיי להם. לכן, רק אנחנו יכולות להפסיק לתת להם את הכוח הזה, בכך, שנשתף פעולה בינינו ונפסיק להעניק ולייחס לגברים עוצמות וכוחות שאין להם1.


אורית פיינה מצהירה- ש "המשחק הוא לא לפתח את העולם, המשחק הוא לפתח את העולם שלך!", רמז להתעסקות נשים בפיתוח קריירת בן- הזוג, במקום שתשקענה בפיתוח הקריירה שלהן.


לירן מוסלימוב שואלת- "את מסופקת, או מסתפקת?". מסתבר, שנשים נוטות להסתפק בהרבה פחות ממה שמגיע להן, ממה שעושה להן טוב וממה שהן יכולות להשיג.


וקרן אלב מבטיחה ש "העולם יקבל אותך איך תרצי להיות!"- והרי אנחנו יודעות, שביטחון עצמי הינו הדרך להשגת מטרות ויעדים. אם אישה מקבלת עצמה כפי שהיא, מקרינה ביטחון בעצמיותה, כל סביבה באשר היא, תחבק אותה, על יתרונותיה וחולשותיה.



ומה רוצות נשים בירושלים?

ציונה שרביט מבטיחה- "באשר תלך- אלך, אבל אם תתקע אותי- אמשיך בלעדיך...".
רבות הנשים, המעוניינות לפרוץ את מעגל בית- ילדים- עבודה ולפתח קריירה ואינן יכולות. לא מחוסר כישורים, לא מחוסר זמן, אלא מחוסר פרגון ומקנאה וצרות עין של בן הזוג, המעוניין בהמשך "האישה הקטנה" שעימה חי עד אותו רגע. ציונה מגלה אומץ באמירה, שיוצאת חוצץ נגד מיתוס האשיה הטובה, הכנועה, הוותרנית עד כדי הקרבת חייה שלה, למען שקט תעשייתי של התא המשפחתי ושמירת עליונותו של הגבר בה.



ומה רוצות נשים בשוהם?

לימור יוסף מזכירה- ש "חופש אינו שאלה של גודל הכלוב, אלא של מי מחזיק את המפתחות".
נשים חייבות לשמור את מפתחות השליטה על חייהן בידיהן. איך?, באמצעות שליטה על משאבים חיוניים לחיים, כדוגמת "כסף משלך", מערכות חברות אישיות, רישיון נהיגה, התיידדות עם הרשת ועולם המחשבים ועבודה בחוץ, מעבר לתפקוד בבית.


שרי קניג ברזילי- "למרות הכל- נגרית".
אלף תפקידים לה לאישה, לפני שהיא יוצאת מפתח ביתה, אל עבר העסק הקטן שהיא מקימה, או הקריירה שהיא מפתחת. ולמרות הכל, זה אפשרי.


לימור מייחלת- "הלוואי והייתי יכולה למוסס את הפחד, כמו שאני יודעת למוסס את הקלוריות".
מחסומי הצמיחה של נשים, שהם תוצר תהליכי סוציאליזציה, המנתבים נשים להיות שקטות, פאסיביות, מטפלות בכל העולם ולא בעצמן, מייצרים פחדים משינוי, מיזמות, משיווק, מתחרות ומכל דבר, החורג מתפקיד האשיה והאם המסורתיים. שחרור מפחדים אלו מבטיח את הצמיחה והמימוש העצמי, לו מייחלות נשים.


ומה רוצות נשים ברמת גן?

ריבה מגדר, עולה מצ'כיה אומרת- "אני אוהבת עבר שלי, נהנית מהווה שלי ויש לי ציפיות מעצמי לעתיד שלי".


ומה רוצות נשים באשדוד?

מוניקה לוינגר מגלה- "רוצים חיים טובים (יותר)?, מקום המפגש: סביב שולחן האוכל".
בעולמנו, בו האינדיווידואליזם הינו מאפיין העל של הדור הצעיר, כאשר לכל ילד/ה בחדר יש מערכת תקשורת אישית, טלוויזיה, מחשב, וידיאו, DVD וטלפונים, מעטות ביותר, אם בכלל, נקודות המפגש בין הצאצאים להורים. מוניקה מזכירה לנו את הימים, בהם הסבנו סביב שולחן האוכל המרכזי בבית, אכלנו וגם דיברנו. מעבר לממולאים , למרק ולבשר, הייתה קרבה ואינטימיות רגשית, תקשורתית ונפשית סביב השולחן. היום, קשה למצוא אותה. על פי מוניקה, יוחזר לאלתר שולחן האוכל בפינת האוכל.


ברכה אושרי צועקת- "אישה, לא רק גוף, גם נפש יש בה!". אושרי, מנחת סדנאות לנשים בתהליכי שחרור מאלימות במשפחה, יודעת על מה היא צועקת. גם הנשים ששותקות במשפחות בהן יש אלימות יודעות.


רונית ואורלי מצהירות- "לפני החתונה- ארוסה, אחרי החתונה- הרוסה. הרי את מקודשת לי בטבעת זו, עד שהמוות יפריד בינינו".
מאות אלפי נשים נכנסות מידי שנה למסגרת הנישואין, כמימוש פנטזיה עליה גדלו. הפנטזיה הופכת למציאות, שלעיתים קרובות מידי, כל קשר בין השתיים, הינו מקרי לחלוטין. המסגרת, שהייתה אמורה לגונן, לעטוף, לחבק, לחזק ולטפח, הופכת למשהו מדכא תרתי משמע. לעיתים קרובות מידי, אכן המוות, הלכה למעשה מפריד בין השניים, כאשר הגבר מחליט, ברגע של טירוף, ליטול את חייה של האישה ורוצח אותה. כל שבוע אנו מאבדות לפחות אישה טובה אחת מעולמנו, בגלל גבר מטורף, פנטזיית נישואין כושלת ואישה שהייתה ביניהן.


לאה בוקר מבטיחה- "מכל תבוסותיי- השכלתי!". קשה לך- תתגברי,
כואב לך- תצעקי שעה ותמשיכי הלאה, נתקעת- אל תתחפרי, תהיי יצירתית ותמצאי מוצא, לאה בוקר לא מוותרת לא לעצמה ולא לנשים, ומתעקשת, שתמיד צריך להמשיך הלאה.


ציונה קים בטוחה- "אישה- בונה, גבר- הורס...". נסיון החיים של רבות מאיתנו, מראה שבמציאות יש אחיזה למשפט קשה זה.


הילה ניסים חושפת- "להיות אישה- זה להיות הכל יחד, וגם- עד שאני לא נקרעת, אני לא נרגעת". המחויבות הפנימית הבלתי מובנת של נשים, לפעול, כמו העיר תל אביב, 24 שעות ביממה, ללא הפסקה, עד שהן מתמוטטות מקבלת כאן משנה תוקף.


אתי טורג'מן בטוחה- ש "גבר- נוהג, ואישה- מנהיגה!".


ואילנית בן- שטרית מחזקת- "את יכולה- תאמיני!". אמון בעצמך, ביטחון ביכולות מבטיחים שתממשי את החלומות והתוכניות.


עירית מנחם, מלכת הגרפיטי הישראלית מגלה- ש "נשים מגדלות ילדים, נשים מגדלות בעלים, וכעת, נשים מגדלות את עצמן".


לאה בוקר מצהירה- "אין דבר כזה "לא יכולה", הפנימי כוחותייך וצאי למלחמה!".


אינגה מגרל משתפת בנקודה כאובה- גם אם אני לא כל כך יפה ולא בת 16, אני יודעת משהו על העולם הזה... וגם, לא מחליפים כלב בבן- כלב.....



מוגש לכל הקוראות והקוראים, ממקום של אהבה, בכדי, שכל אחד ואחת מאיתנו, יעשה את חשבון הנפש האישי הקטן, ונשנה, ולו רק במעט, את מסגרת ההתייחסות הקיימת, כך נשיג את מה שנשים רוצות- עולם טוב, צודק, שוויוני ונעים יותר לכולנו.


מסכימות? מסתייגות? מהנהנות בראש? יש לכן אמירה משלכן? נשמח לקרוא תגובות ואמירות, כי לכל אישה יש אמירה ייחודית משלה, כל האמירות חשובות
וכל אמירה יכולה לשנות מציאות של נשים רבות בעולם.